החלטה בתיק בש"א 178796/07

1.         בפני בקשת נתבעים 1-5 ו-9 (להלן:"המבקשים") לחייב את התובעת (להלן:"המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בסך 480,000 ש"ח או בהתאם לשיקול דעת ביהמ"ש.

2.         המבקשים טענו, כי מחקירה שהוזמנה ע"י המבקשת 1, עולה כי המשיבה ובעלי השליטה בה חייבים לגורמים שונים עשרות מליוני ש"ח, המשיבה מעורבת ב-6 תיקי הוצל"פ ובמעל ל-10 תיקים בבית משפט. כמו כן, נטען כי על המשיבה מוטלים שעבודים רבים וגורפים. 

עוד נטען, כי סיכויי התביעה קלושים.

3.         מנגד, טוענת המשיבה כי היא חברה פעילה שמחזור עסקיה מיליוני שקלים בשנה.

בסעיף 10 ב' לתגובה פורטו נתונים על מצבה הכלכלי וצורף אישור רו"ח.

כמו כן, מתייחסת המשיבה לטענות בנוגע לששת תיקי ההוצל"פ ולתיקי בית המשפט (סעיפים 10 ד' ו-10 ה' לתגובה).

עוד נטען, כי התביעה מבוססת היטב.

4.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום במקרה דנן לחייב בהפקדת ערובה, אך בסכום נמוך לאין ערוך מהסכום המבוקש:

א)         סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א.

ב)         המשיבה היא חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מ"ד (1) 647  בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ , פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y  נ' שגב ואח ' , פ"ד נ' (3) 473, 471.

ג)          יפות לעניין זה גם ההחלטות שניתנו בת.א. 2554/06 בש"א 12825/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב אי.טי.איי.אס. שירותי תנועה בע"מ ואח' נ' DECELL INC ואח' שם קבע כב' השופט ד"ר בנימיני בסעיף 7 כדלקמן:

"מלשון סעיף 353 א לחוק החברות, הקובע כי בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה אלא אם כן סבר שהנסיבות אינן מצדיקות זו, או שהוכח שהחברה תוכל לשלם את ההוצאות, כמו גם מדברי ההסבר להצעת החוק המבהירים כי הכוונה היתה לשמור על פרשנות הפסיקה שהתייחסה לסעיף 232 לפקודת החברות - עולה כי נותרה על כנה החזקה העובדתית המטילה על החברה התובעת את נטל השכנוע להראות כי אין מקום להטיל עליה חיוב במתן ערובה. הנטל להוכיח כי החברה תוכל לשאת בהוצאות המשפט מוטל על שכמה, שהרי המידע בענין זה מצוי בראש ובראשונה ברשותה, ומדובר בחברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, והם יכולים להביאה על פי רצונם למצב של חדלות פרעון (ראה החלטת כב' הנשיאה ב' גילאור בעניין POLSKA הנ"ל בפסקה 12, בר"ע (ת"א) 1885/06 GRUNDROS נ' טורבו חברה להנדסה ושיווק בע"מ, תק-מח 2006 (4) 7482, מפי כב' השופטת ש' דותן, ולגבי הדין שנהג לאור סעיף 232 לפקודת החברות ראה: בש"א (י-ם) מוזס נ' לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, מאגר נבו (כב' השופט צ' זילברטל (10.5.2001)".

            וכן החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3601/04 לין ונצ'ון נ' מדינת ישראל.

ד)         המשיבה צירפה לתגובתה תצהיר. בתצהיר נטענו נתונים באשר למחזור העסקים של המשיבה על פי הדוחות הכספיים, פירוט בנוגע ל - 6 תיקי הוצל"פ ול - 10 תיקי בית משפט. צורף לתגובה מכתב רו"ח ותדפיסים מטעם ביהמ"ש באשר לתיקים השונים.

            לתגובה צורף מכתב רו"ח יואל מרגלית מיום 26/11/07 המופנה לב"כ המשיבה ובו נכתב, כי המשיבה היא חברה קיימת ופועלת, מחזור עסקיה עפ"י דוחו"ת מבוקרים לשנה שהסתיימה ביום 31/12/06 היה 1,944,726 ש"ח לפני מע"מ ולפי ספרי חשבונות של החברה, ושטרם בוקרו, אזי מיום 1/1/07 עד 30/10/07 הסתכם מחזור עסקיה בסך של 5,826,794 ש"ח לפני מע"מ.

מהתצהיר לא ניתן ללמוד על פרויקטים של המשיבה ו/או על רווחים.